החלטה בתיק בש"א 2211/08

1.         ביום 6.3.08 נענה בית משפט השלום (כב' השופט ד' מינץ) לבקשת המבקשים במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מאיימת"), לאפשר להם להגיע למקום מגוריהם דרך השער הפנימי ללא הפרעה. בית המשפט הוסיף, כי הצו ניתן כל עוד לא פעל המשיב 1 על פי סמכויותיו הניתנות לו בכל דין או בכל הסכם או על פי תקנון הפטריארכיה משנת 1875.

2.         ביום 11.3.08 הגישו המשיבים "בקשה דחופה לביטול צו במעמד צד אחד", היינו בקשה לביטול הצו מיום 6.3.08. בבקשתם הודיעו המשיבים כי ביום 9.3.08 הוציא המשיב 1 תעודה רשמית (מס' 201), לפיה הבהיר כי המבקשים 1 ו- 3-5 מוחרמים על ידי רשויות הכנסיה ואין להם כל זכות להיכנס למנזריה או להתגורר בתוכם.

3.         ביום 12.3.08 הורה בית משפט קמא כי "ב"כ המבקשים יודיעו לבית המשפט תוך 3 ימים מהם זכויותיהם של המבקשים, כיום, במקומות המגורים, נוכח החלטת משיב 1".

4.         בהחלטה נוספת מיום 24.3.08 קבע בית המשפט, כי הוכח לפניו שהחלטתו מיום 12.3.08 נמסרה לב"כ המבקשים דכאן ביום 17.3.08, בניגוד לטענת ב"כ המבקשים בהודעה מיום 23.3.08 כי לא קיבל ההחלטה, ועל כן אין מקום לעכב עוד את מתן ההחלטה בבקשת המשיבים לבטל את ההחלטה מיום 6.3.08.

בית המשפט החליט לבטל החלטתו מיום 6.3.08, לאור טענת המשיבים, כי המשיב 1 עשה שימוש בסמכותו, כפי שאף נזכר בהחלטה מיום 6.3.08.

5.         ביום 27.3.08 הגישו המבקשים בקשה לבית משפט קמא לבטל החלטתו מיום 24.3.08, המבטלת את ההחלטה מיום 6.3.08. ביום 31.3.08 דחה בית המשפט את הבקשה, בנמקו זאת, בין השאר, בכך שאף בבקשה שהוגשה אין המבקשים מציינים מהם זכויותיהם במנזר, וכי אם טוענים הם לזכויות במנזר, יפנו בדרך המקובלת ולא במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת.

6.         על החלטת בית משפט קמא מיום 31.3.08, בגידרה דחה את בקשת המבקשים לבטל החלטתו מיום 24.3.08 ולהשיב על כנה את החלטתו מיום 6.3.08, הגישו המבקשים ביום 1.4.08, בקשת רשות ערעור לערכאה זו (בר"ע 414/08). בנוסף הגישו המבקשים לערכאה זו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 24.3.08 (בש"א 2178/08), שמשמעה למעשה הותרת ההחלטה מיום 6.3.08 על כנה עד לדיון בבקשת רשות הערעור שהוגשה. בקשה זו נדחתה על הסף בהחלטה מיום 2.4.08, בנימוק שהמבקשים לא פנו תחילה לערכאה קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, כמתחייב על פי תקנות 467-468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

7.         המשיבים לא אמרו נואש ופנו לערכאה קמא בבקשה לעכב החלטתו מיום 24.3.08. בית משפט קמא דחה בקשתם זו. בהחלטה זו שב בית המשפט על הנימוק, כי מטרתו של החוק למניעת הטרדה מאיימת היא ליתן סעד דחוף ומהיר לאדם החש מאויים ומוטרד, ואין מטרתו לברר את זכויותיהם הקנייניות והחוזיות של הצדדים בנכס, כפי שהמבקשים מתעקשים לעשות זאת במקרה דנן. עוד הוסיף בית המשפט ואמר, כי אם המבקשים טוענים שזכותם להישאר במנזר, אזי עליהם לפנות בדרך המקובלת כמותווה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

8.         משדחה בית משפט קמא, ביום 2.4.08, בקשת המבקשים לעכב ביצוע החלטתו מיום 24.3.08, שבו ופנו לבית משפט זה בבקשה זהה (בש"א 221/08). בקשה זו היא נשוא החלטה זו.

בבקשתם שבים המבקשים על הנימוקים שהעלו בבית משפט קמא, והוסיפו וטענו כי לפי החלטת בית משפט קמא מיום 12.3.08 היה על המשיבים להודיע מהם זכויותיהם בנכס, ולא על המבקשים דנן. עוד נטען, כי לא המבקשים העלו את השאלה בדבר זכויות הצדדים אלא המשיבים. אשר לזכויות עצמן נטען כי ההחלטה מי רשאי לגור במנזר היא לא של הפטריארך לבדו אלא הסינוד כולו ובהתאם לנוהלים וכללים, ולפיכך ההחלטה עליה התבססו המשיבים צריכה להתברר עובדתית ומשפטית.

המבקשים מוסיפים וטוענים במיוחד לגבי המבקש 2, שהינו אדם מבוגר כבן 75 חולני במחלות שונות, הנמצא במנזר מזה כ-50 שנה, ותוהים הכיצד ניתן לגרשו מביתו.

9. עיינתי בבקשה ובנספחים לה וכן בהחלטות בית משפט קמא. אבהיר תחילה, כי אין מקום לקבל טענת המבקשים, כי החלטת בית משפט קמא מיום 12.3.08 לא כוונה אליהם אלא אל המשיבים. נאמר בה מפורש, כי ב"כ המבקשים יודיע מהם זכויותיהם במקומות המגורים נוכח החלטת משיב 1. דברים אלו ברורים חד משמעית. על המבקשים המתגוררים במקום  שביקשו את צו המניעה להודיע מהם זכויותיהם לנוכח החלטת הפטריארך מיום 9.3.08, כי הינם מוחרמים ואין להם זכות להיכנס למנזרים. תמהני להבנת המבקשים. הפטריארך פירסם החלטה, ומדוע זה יהא על המשיבים, כולל הפטריארך, שהינו בין המשיבים (משיב מספר 1) להודיע למבקשים על זכויותיהם במתחם?! לדעתי, נעלה מכל ספק, כי על המבקשים היה להודיע באשר לזכויותיהם במקום לאור החלטת הפטריארך לאסור כניסתם למקום.

10.  ולגופה של הבקשה. מעיון בבקשת המשיבים מיום 11.3.08, לבטל את ההחלטה מיום 6.3.08, עולה כדלקמן:

המבקש 1 אינו מתגורר במתחם הפטריארכיה.

המבקש 2 - הפטריארך החליט להתיר לו להישאר בתחומי המנזר עקב מצבו הבריאותי, ולכן שמו לא נכלל בתעודה (מס' 201) הכוללת את שמם של המבקשים האחרים האוסרת כניסתם למקום.

המבקש 3 אינו מתגורר במתחם הפטריארכיה כי אם במנזר אחר שאינו מצריך מעבר דרך השערים הנדונים.

המבקש 4 אינו מתגורר בתחומי הפטריארכיה, אך מסתגר בחדר במקום.

המבקשת 5  אינה מתגוררת כלל בתוך הפטריארכיה אלא במנזר אחר.

הנה כי כן, למעשה, הבקשה מתייחסת למשיב 4 בלבד המסתגר בחדרו במקום. ביחס לכך אומר, כי החלטת בית משפט קמא מיום 26.3.08 על נימוקיה, וכן הנימוקים שבהחלטה שלא לעכב ביצוע החלטתו האמורה, מקובלים עלי, ואין צורך לחזור עליהם. גם לא מצאתי בנימוקי המבקשים בבקשה שלפניי נימוק מיוחד להיעתר לבקשה ביחס לכל המבקשים למעט מבקש 2. בהקשר זה אומר, כי לא ברור לי מדוע זה נזקקים המבקשים בשלב זה לבקשתם זו ביחס למשיב 2, כאשר הפטריארך התיר כניסתו של המבקש 2 ולא מנעה.